מאת: אילן עריכה: AI
הציווי "ואהבת לרעך כמוך אני יהוה" (ויקרא י"ט, י"ח) נתפס בדרך כלל כאידיאל מוסרי נשגב, אך הקליניקה התנכ"ית מציגה גישה רדיקלית לפיה הציווי אינו דורש תכנון רגשי של אהבה (שכן אי אפשר להחליט להרגיש אהבה בעיצומו של כעס), אלא בחירה התנהגותית אקטיבית. בחירה זו מאפשרת לנתב את האנרגיה ההרסנית של הזעם לתוצאה חיובית.
הקליניקה התנכ"ית רואה בפסוק קריאה מתמדת לניהול המאבק על השליטה בין שני חלקי מוח עיקריים: האוטומט הרגשי הממוקם באמיגדלה, לבין המנהל הרציונלי הממוקם בקורטקס.
המאבק על השליטה: אמיגדלה מול קורטקס
במהלך הצפה רגשית באירוע קשה, טבעיות האדם היא להגיב רגשית ואוטומטית, תגובה הנובעת מפעולת האמיגדלה (האוטומט הרגשי). חלק קדום זה במוח הוא המקור לדחפים בלתי נשלטים כמו כעס ותוקפנות. ברגעים אלו, ההתנהגות הקשוחה מרגישה הכרחית וצודקת, מאחר והיא משרתת "כוונה חיובית" כגון הצורך בצדק או שמירה על כבוד.
הציווי "ואהבת לרעך כמוך אני יהוה" קורא להפעיל את קליפת המוח הקדמית (קורטקס), חלק המוח האחראי על שליטה בדחפים, חשיבה לטווח ארוך וקבלת החלטות מושכלות. מדובר בדרישה "להשתלט על ההגה התגובתי" ולבחור תגובה רציונאלית ועניינית, תוך שמירה על הכוונה החיובית המקורית.
מנגנון הניתוב הפנימי
האמירה "אני יהוה" היא המנגנון הפנימי שמאפשר את ניתוב הכעס: היא מעבירה את הבחירה מ"אני רוצה" (הלחץ הרגשי של האמיגדלה) לאמירת "יהי רצון". אמירה זו משאירה מקום לבחינת הצורך הענייני והרציונלי המאפיין את דרך פעולתו של הקורטקס. התוצאה המתקבלת מזמינה את שני חלקי המוח לשיתוף פעולה ומייצרת חכמת לב: החכמה (הקורטקס) מובילה, והלב (האמיגדלה) מצטרפת.
מנגנון ניתוב: הקשר הנוירולוגי לאברהם
היכולת לקיים את הציווי ולנתב כעס להתנהגות שקולה אינה דתית, ציוויי התורה אינם ציווים לאלו המגדירים עצמם דתיים, היכולת לקיים טמונה בהכרה בריבונות יהוה בעולם ובקשר הקדום והעכשווי בין יהוה ל"משפחתנו העתיקה והמודרנית". מדובר ב"קשר נוירולוגי" – דפוס קוגניטיבי מתמשך של שליטה עצמית, שהתחיל באברהם ונמשך עד לדורנו אנו. אברהם נתפס כראשון שניתק את עצמו מההצפה הרגשית של חברה אלילית (שייצגה כניעה לדחף מידי), והפעיל חשיבה מופשטת ושליטה עצמית בהכירו בריבונות יהוה.
כמוך – "כמו מוחך": פרשנות נוירו-לשונית
הקליניקה התנכ"ית רואה דמיון פונטי המאפשר לשמוע במילה כָּמוֹךָ את המילים "כְּמוֹ מֹחַךְ". בעוד הפירוש המילולי ("כמו אתה") דורש אמפתיה ביחסים חברתיים, הפירוש המטאפורי "כמו מוחך" דורש שליטה קוגניטיבית. זוהי דרישה להתנהגות חברתית באופן שיאפשר לשני הצדדים להפעיל אמפתיה ואחריות. פירוש זה הופך את המילה לעוגן פנימי המכוון את האדם למקור הניהול והשליטה שלו לפני ביצוע התנהגות. הפסוק מעניק אפוא שתי הוראות מקבילות למוח: האחת הוראה חברתית, השנייה הוראה קוגניטיבית, המספקות את המסגרת והכלים למימוש הציווי.
דוגמאות מובילות לטוב ולמוטב בספר המשפחה שלנו
- יוסף ואחיו: יחסי יוסף ואחיו משקפים כיצד קנאה ושנאה (אמיגדלה) מביאות לדחף רצחני. ההחלטה למכור במקום לרצוח מצביעה על חזרת הקורטקס לפעולה. יוסף מממש את הציווי במלואו כשהוא משתלט על רצון הנקם הראשוני. הוא מפעיל את הקורטקס דרך שאילת שאלות ("ויאמר אליהם מאין באתם") ומגדיר מחדש את האירועים הטראומטיים: "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוהים חשבה לטובה למען עשות כיום הזה להחיות עם רב". הוא מעגן את האירוע בריבונות יהוה, ובכך מבטל את הדרמה הרגשית-אישית.
- משה והסלע: סיפור זה משקף כשל רגשי אצל משה. הכאת הסלע במקום דיבור (ציווי יהוה) מיוחסת ל "סחף רגשי" שאפשר לכעס להתעצם ולנהל את התנהגותו. ציווי הדיבור אל הסלע נועד לעגן את ריבונות יהוה על הטבע ("ודברתם אל הסלע"), אולם בהכאת הסלע משה נתן מקום לכוחו של האדם על חשבון ריבונות יהוה. המילים "יען לא האמנתם בי להקדשני לעיניי בני ישראל" מסגירות את הכשל הרגשי שנוצר בעקבות נסיגה מניהול ושליטה בכעס.
- סיפור המרגלים: סיפור זה חושף נסיגה מחשיבה מופשטת (הבטחת יהוה לכיבוש הארץ) לסחף רגשי של פחד וחרדה מידיים ("ונהי בעיננו כחגבים"). המרגלים נסוגו לאוטומט הישרדותי המבטל את הניהול הרציונאלי ואת הקשר והברית עם יהוה.
תחילת דבר ותמציתו
הקליניקה התנכ"ית מציגה את הציווי "ואהבת לרעך כמוך אני יהוה" כיותר מציווי מוסרי. הציווי הוא אסטרטגיה שכלית, רגשית והתנהגותית, הדורשת מישראלי לקבל את "אני יהוה" במערכות יחסים חברתיות בשגרה ובחרום. קבלת ריבונות יהוה מהווה את הבסיס לפריצת דרך לניהול אינטגרציה מיטבית בין האמיגדלה לבין הקורטקס. קבלה זו מאפשרת ביתר קלות להפעיל ביניהם שיתוף פעולה ולנתב את עוצמת הזרמים הרגשיים באמיגדלה להכנעה וחשיבה אסטרטגית המיוצרת בקורטקס.כך צלמו של יהוה יפעם בצלם הישראלי.
"ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם."
גמר חתימה טובה
