מאת: אילן
הסיפור של חנה (שמואל א', פרק א') יכול להוות מודל לשינוי תודעתי לנשים המבקשות להרות, המאמר מציע למבקשות להרות להתבונן ולהקשיב לחנה ללמוד את ה"מפה" הפנימית שלה, שמנעה ממנה לקלוט את ה "שטח" המוביל להורות ולעקוב אחר תהליכי שינוי שהביאו אותה למעמד אם שמואל.
במושגי NLP , ע"פ הנתונים המובאים בסיפור, לחנה זכתה לאהבת אלקנה, בפסוקים מתוארת אהבה זאת בשני פנים האחד תשומת לב רבה שאלקנה נותן לה כמו במנות האוכל " ולחנה נתן מנה אחת אפיים…" באמירה "… כי את חנה אהב… ובהסרת אחריות מחנה לנוכח עקרותה … ויהוה סגר את רחמה". מנקודת ראות הקליניקה התנכ"ית, יש מקום להניח כי חנה אפשרה לסביבה להשפיע עליה ולקחה את מקום הקורבן החלש, ובמקום לפעול למימוש היכולת להרות שניתנה לה בלידתה, יכולת שסוללת דרך לזהות האם שבה, בחרה נשארה פסיבית לנוכח המטרות שלה להורות. מהדיאלוג בן הדמויות המרכזיות ( פנינה, אלקנה, עלי) בסיפור ניתן לקלוט כי חנה בחרה להיות נאהבת, אוהבת, ותלויה בחסדי שמים. גאולתה הגיעה כאשר היא תיקנה את המפה שלה והחלה לפעול למען מטרתה כמבואר בהמשך המאמר.
המפה : אהבה כ"כרית ביטחון"
התבוננות בקורות חנה, מגלה לכאורה כי חנה ציירה "מפה" שבה אהבת אלקנה אליה הוא עיקר חייה, מפה זאת מוצאת את ביטויה במילותיו של אלקנה לנוכח צערה על עקרותה: "הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים", היינו אהבתי מהווה פיצוי על חסרון הילדים. אמירה המבטאת "כרית ביטחון" רגשית לחנה, ובלשון הקליניקה התנכ"ית יש מצב שמדובר ב "כוונה חיובית" שניהלה את חנה. נראה כי חנה מתנהגת כ"קרבן המציאות שנכפתה עליה" ומבטא זאת ע"י בכי, צער, והימנעות מאכילה. חנה מושכת תשומת לב בהתנהגות זאת, תשומת לב הכוללת "אמפטיה" מאלקנה וציניות מפנינה, היא עצמה פסיבית חסרת מוטיבציה, ונמנעת ממחויבות ולקיחת אחריות למצבה.
התובנה עבור המבקשות להרות: בדקי ע"פ איזו מפה שציירת לעצמך את מתנהלת. בדקי אילו ערכים מובילים את המפה ואותך, איך את מתייחסת ליכולות הטבעיות שהעניק לך יהוה. האם את מעדיפה הערכה, אהבה, קריירה, על משפחה והורות. האם ההתנהלות האוטומטית שלך היא בעצם התערבות שלך בעצמך קוגניטיבית ופיזית המונעת הריון. בדקי האם הקדשת את גופך לטובת זוגיות, תשוקה ותאווה בלבד, התבונני איך את מתרצת את בחירתך, איזה מחשבה – פתרון קוגניטיבי/פיזי, מאפשר לך להימנע מלהרגיש את מלוא כאב העקרות. המוח שלנו שואף לנוחות, אם המפה שלך מספקת פתרון חלופי המשרת את התשוקה התאווה והנוחות, הוא ימנע מלהפעיל את המנגנון הרגשי והשכלי התומך בהורות.
שבירת הדפוס: ה"רעם" ו "שיקוף" שמובילים לקימה
ציור המפה נתון בידי חנה, כמו שבידי כל אישה, במידה והמפה שצוירה מונעת הורות, נדרשת לעיתים טלטלה רגשית, כדי לשנות אותה ולצייר אחרת במקומה. חנה טולטלה בטלטלה שניערה את המפה שלה והייתה הכרחית בעבורה. תוכן הטלטלה משתקף בשני רבדים, האחד ברעמים המבוטאים בקול חזק, והשני בשיקופים המבטאים מראה עצמית.
ה"רעם" של פנינה – הוכחת החסר
"וכעסתה צרתה גם כעס, בעבור הרעימה, כי סגר יהוה בעד רחמה" (שמואל א' א', ו') המילה "הַרְעִמָּהּ" מתאר פעולה קולנית ודרמטית. פנינה, הציניות הקולנית שלה, כך מניחה הקליניקה התנכ"ית, שימשה מנגנון אימות חיצוני ורועם שככל הנראה נקלט כך אצל חנה: "הנחמה באהבתו של אלקנה לא מגינה עלי, ואינה תורמת להריוני, להפך היא תורמת ל"בזיוני" ומעכבת אותי מהריוני.
בכניסה לעמדה של חנה נוכל לדבר מפיה את הפסקה הבאה " אני מבינה שהרעם המטלטל אותי מרמז על תפיסת ה "מפה" אליה אני קשורה, מפה שלא מקדמת אותי לאימהות כמו אצל פנינה צרתי. לאט לאט אני מזהה את החסר ה "עניות" שלי את החסר שלי" . תפילתה מבטאת את החסר שלה " אם ראו תראה בעוני אמתך.." עוני מלשון חסר, "עני" הוא חוסר באמצעים, אולם אינו מבטא חוסר ביכולת להמציא את האמצעים. מילים אלו משקפות דיבור פנימי שמשתנה וכמו אומר: "מתחברת לכאב, מבינה כי ציירתי מפה המעכבת אותי מלהיות אמא". המסר שחנה מקבלת: "חפשי את ה "אמת הכואבת" זהי את "כרית הביטחון" שלך, ופעלי לשינוי. ציירי מפה חדשה שתחזיר לך את היכולת להרות, יכולת שנמצאת בך ונלקחה ממך בעקבות המפה הישנה על פיה פעלת".
ה"שיקוף" של אלקנה – חשיפת ההטעיה העצמית
דברי אלקנה המתארים את חנה בוכייה מחוסרת תאבון, עצובה, מתוסכלת, " …חנה למה תבכי, ולמה לא תאכלי, ולמה ירע לבבך, הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים" דבריו המכוונים לנחמה, משקפים לחנה מציאות שהיא גרועה בעבורה, היא אינה מעוניינת בנחמה היא מבקשת שינוי. דבריו האחרונים הם כמו מכת פטיש כבד על ראשה: " הלא אני טוב לך מעשרה בנים" ההנחה היא כי "מכת פטיש זאת" נקלטה במוח חנה כהזרקת מוטיבציה בסגנון "מוטיבציית השוט" בלשון הקליניקה התנכ"ית, וגרמה לה להתעוררות והתבוננות חדשה על עצמה ומטרותיה.
באופן לא מודע אלקנה עוזר לחנה להכיר בבחירה הלא-מודעת שלה "אהבתו אליה", המעגנת וממסמרת את "תכנות" המפה הקיימת, הנעדרת אפשרות אמהות.
וַתָּקָם חַנָּה
ניתוק מתלות מעכבת וחיבור לעוצמה פנימית
"ותקום חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה, ועלי הכהן יושב על כסא מזוזת היכל יהוה"
הפועל "וַתָּקָם" (שמואל א' א', ט') הוא שבירת הדפוס (Pattern Interrupt). זהו מעבר חד מפסיביות אומללה (ישיבה, בכי), לאקטיביות מכוונת (עמידה, פעולה). חנה ניתקה עצמה מה "עוגן הרגשי" שביטא צער, תסכול, עצב, וייצבה "עוגן רגשי" באמצעות הקימה שמבטא קבלת אחריות אישית. הקימה, אכילת הבשר, שתית יין מהווה שינוי בהתנהגותה. חז"ל לימדונו "אין שמחה אלא בבשר ויין", חנה אוכלת ושותה מתוך שמחה ותקווה לשינוי, היא מגלה בעצמה יכולת ההתבוננות החדשה ומתחילה ליישם. והיא מתחילה להתחבר לעצמה ולצייר מפה חדשה, מפה המאפשרת אימהות.
המסר של חנה לנשים המבקשות להרות: שבירת הדפוס המונע אימהות היא אפשרית, לטובת שבירת הדפוס יש להאזין לקולות ביקורתיים ולא נעימים, לפתוח קשב פנימי לזיהוי קולות "אמפטיים" המקבעים תכנות ישן ומזיק, ולפלס דרך יציאה מגבולות "כרית הביטחון", תוך אימוץ מחשבות רגשות והתנהגויות שבלשון NLP מוסבר כ "תכנות" חדש של מעגל חוויה, התומך בהשגת מטרתה, אימהות.
פעולה אקטיבית- הנדר כתיקון קוגניטיבי
הנדר של חנה: "ותדור נדר ותאמר, יהוה צבאות, אם ראה תראה בעני אמתך, וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע אנשים, ונתתיו ליהוה כל ימי חייו, ומורא לא יעלה על ראשו" . "וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו" נדר בתורה הוא התחייבות למעשה, איש כי ידור נדר ליהוה…. לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" משמעותו של "נדר" בתפיסת הקליניקה התנכ"ית היא הצבת מטרה חיובית ולקיחת 100% אחריות להשיגה. נדרה של חנה הוא ליבת התיקון הקוגניטיבי (Reframing), דבריה המהווים קבלת ריבונות יהוה, המחזיר אותה לאמונה ביכולות הטבעיות שיהוה העניק לה, ובהמשך מאמצת לעצמה את ערך ה "אמהות" כיעוד מעל לערכים אחרים בחייה.
המפה הישנה: ילד = קניין אישי (פיצוי, הוכחת ערך), לי הריבונות .
המפה החדשה ילד = ייעוד עליון (שליחות). ליהוה הריבונות.
אימהות כ "יעוד" מהווה וויתור בעלות על הילד, וקבלת ריבונות יהוה על בני האדם, עליה, ובעיקר על הבן העתידי שלה, נדרה הוא שינוי משמעות הגדרת "אימהות" במפת חייה. חנה משחררת את מתח הצורך האנוכי בילד, מוותרת על תחושת בעלות , מתח שהיווה חסם פנימי, יישור "מפת" התפיסה שלה עם ה"שטח" האלוהי המוטמע בגופה, מקדם אותה למטרתה.
וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד
ההוכחה הפיזית לריפוי הנפשי מגיעה אחרי הנדר: "וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד" (שמואל א' א', י"ח). בתפיסת NLP: הפיזיולוגיה (הבעת הפנים) היא בבואה ישירה של הסטטוס הפנימי. ה"פנים" הישנות שייצגו את המפה הישנה, הוחלפו בפנים חדשות שייצגו קבלה, ומוכנות לשינוי פנימי. השינוי במראה הפנים הוא הכרזה פיזיולוגית הקוראת לתת המודע שלה, שניהל אותה עד כה בפסיביות ועצב, לשיתוף פעולה, לציור חדש של המפה הפנימית שלה. בלשון הקליניקה התנכ"ית "התכנות" של חנה שונה, חנה כבר לא מתוכנתת בתכנות של עקרות. היא נגאלה מעקרות נפשית, עוד לפני שהרתה, למעשה הריונה הפיזי הוא תוצאה של הריונה הקוגניטיבי החדש.
מסר
חנה מלמדת כי התהוות זהות אימהית למתקשות להרות, מתחילה בהקשבה והתבוננות אמיצה בעצמה, ממשיכה בהכנה לשינוי המפה הפנימית דרך הבנת ה"כוונה החיובית" במפה הקיימת, ומזהה "כרית ביטחון" שמפה זאת משמרת. חנה שנעזרה באופן לא מודע ב"ביקורתה" של פנינה ו"באמפטיה" של אלקנה, מלמדת על מוכנות לקבל עזרה חיצונית עזרה שסייעה לחנה לאזור אומץ ולקום. ותקם, הקימה בוטאה בנדר, בניסוח מטרה חיובית ולקיחת 100% אחריות להשגת המטרה. תקומתה הריונה ולידתה מהווה עוגן ותקווה לנשים עקרות, מסר שקימה היא אפשרית. סיפורה של חנה מהווה מודל ללמידת תהליך התפכחות ומוכנות, לעשות שינוי ב "תכנות" המפה הפנימית. שינוי תכנות שעובר גם דרך כאב, אבל ממשיך בשמחת האימהות, והחזרת יכולת הריון טבעי להצמחת פרי בטן כ "יעוד".
בהצלחה
