"כי לי כל בכור, ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים, הקדשתי לי כל בכור בישראל, מאדם עד בהמה לי יהיו אני יהוה במדבר ב/ יג ". כל בכור ישראלי בהיוולדו, מקודש ליהוה, זמן קדושתו מאולץ וקצר. בהגיעו לגיל חודש אחד, מחויב אביו לפדותו מקדושתו. מנגד, מצווה יהוה "והתקדשתם והייתם קדושים" מצוות הפדיון אינו שייכת בקדושה זאת. "והתקדשתם", היא מילת הכללה והינה פועל, המצווה את קהילת בני ישראל לפעולת התקדשות. בני ישראל מצווים לרקום רקמה של מערכות יחסים, המחווטת בערכים תורתיים, ושוזרת בתוכה נורמות של: אכפתיות, אחריות ומחויבות. פעולה זאת מייצרת התקדשות נצחית, התקדשות זאת היא קדושה רצויה. מנגד, צמד המילים "הקדשתי לי" כמו שראינו בבכור, היא הקדשה פרטית, קצרת מועד ומאולצת, אין בה פעולה אנושית והיא נטולת ערכים חברתיים. הקדשה זאת היא קצרת מועד, היא פרטית וזמנית, ולאחר זמנה, תוקפה פג והיא אינה רצויה. קדושת הרבים לעומתה היא קדושה נצחית, המושתתת על ערכים תורתיים המחזקים ומשפרים מערכות יחסים והינה רצויה תמיד.
שבת שלום
