הפסוק מספר דברים, "ולא תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלוהיך", נשמע על פניו כמו איסור פשוט על בניית אנדרטאות. אולם, אם בוחנים אותו דרך עדשת NLP, מתגלה רובד עמוק יותר של משמעות. המאמר שלפנינו מציע כי "המצבה" אינה רק חפץ דומם, אלא טריגר רגשי שנועד לעורר שנאה אנושית פונקציונלית, במטרה לבדל את עם ישראל מהעמים שסביבו ולחזק את זהותו הלאומית.
המילה כמפעיל רגשי
בגישת NLP, מילים, הן הרבה יותר מהגדרות מילוניות יבשות. הן פועלות כטריגרים רגשיים, המפעילים במוח אסוציאציות וזיכרונות. המשמעות של מילה נבנית לא רק על פי הגדרתה, אלא בעיקר על פי המילים וההקשרים שבהם היא מופיעה. כאשר מילה כמו "שלום" מופיעה שוב ושוב בסמיכות למילים כמו "אהבה", "אחווה" ו"ביטחון", היא זוכה לסנטימנט חיובי. לעומת זאת, כאשר היא מופיעה ליד מילים בעלות קונוטציה שלילית, היא מקבלת בהדרגה משמעות שלילית.
במקרה של המילה "מצבה" בפסוק המקראי, היא מופיעה בסמיכות ישירה לביטוי "אשר שנא יהוה אלוהיך". הקישור הסטטיסטי הזה, שחוזר על עצמו בטקסטים שונים, יוצר במוח האנושי קשר מידי ובלתי מודע בין "מצבה" לבין "שנאה". הלימוד של איסור זה אינו מסתכם בידע תיאורטי בלבד; הוא חודר עמוק לאינטואיציה הלשונית והרגשית של המאמין למערכת העצבית שלו. המצבה הופכת לסימן, לא רק לאיסור גרידא, אלא למה ש"שנוא" באופן עמוק.
המצבה כאמצעי הבדלה תודעתי
בהנחת בסיס כלפי יהוה באמונה היהודית, שאינו דמות הגוף ואין לו גוף ואינו מושפע כמונו מרגשות אנושיים כמו שנאה, הרי שהביטוי "שנא יהוה" הוא למעשה דרך ביטוי אנושית שנועדה לחולל תגובה רגשית חזקה אצל בני האדם עצמם. המצבה בפולחן הכנעני שימשה ככלי לפולחן אלילים. עבור עם ישראל, שהיה עתיד להיכנס לארץ כנען ולחיות לצד תרבות זרה, היה חיוני ליצור ניגוד מוחלט לתרבות המקומית ולסמליה.
באמצעות הקישור החד-משמעי של המצבה לרגש השנאה, הפסוק יוצר הבחנה תודעתית ברורה ומידית. השנאה אינה מופנית לאובייקט הפיזי, אלא לכל מה שהוא מייצג, עבודת אלילים, חיקוי תרבותי, וטשטוש הגבולות מוסריים בן בני האדם, טשטוש גבול כזה ראינו בחטא העגל, מיד לאחר עשיית עגל ששימש כמצבה, כותבת התורה "ויקומו לצחק", המילה ל"צחק" מופיעה בתורה בהקשר של פעילות מינית. רגש שנאה זה הופך למנגנון הגנה, שמאפשר לעם ישראל להתבדל תרבותית ולאומית מהעמים שסביבו.
"שנאה פונקציונלית"
בראייה של NLP, השנאה שהמצבה מחוללת היא שנאה פונקציונלית. היא אינה שנאה הרסנית המכוונת לבני אדם, אלא כזו שנועדה לבנות ולחזק את הזהות הלאומית של עם ישראל. באמצעות המילה "מצבה" והקישור הבלתי מתפשר שלה לרגש השנאה, התורה יצרה כלי לשוני יעיל במיוחד. כלי זה אפשר לישראלי לא רק לדעת מה אסור לו לעשות, אלא גם להרגיש, באופן עמוק, מדוע עליו להימנע מכך. התוצאה היא שכל פעם שהישראלי שומע את המילה "מצבה" בהקשרה המקראי, היא מפעילה אצלו באופן כמעט אוטומטי תגובה של ריחוק, התנגדות ושנאה, ובכך ממשיכה לשמר את ייחודו ואת נאמנותו לאלוהיו ולעמו. כוחה של השפה המקראית הוא לא רק בהעברת מסר, אלא עיצוב תודעה ליצירת פעולה רגשית, בכך שפת המקרא דרך עדשת NLP, משקפת הסתכלות חדשנית ועמוקה לאחד מהאיסורים הבסיסיים בתורה.
סוף !!!
