"וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצונכם תזבחו", התנהגות הודיה בן ישראלים, מתבטאת בהכרת הטוב דרך מתן מתנה, וכד'. מקבל ההודיה שהועיל לנותן, מרגיש שמכבדים אותו, הנותן מרגיש סגירת חוב על העזרה שקיבל. הודיה ליהוה מובאת כזבח בעטיה של הצלה, כמו חולה שנתרפא המבקש להודות ליהוה. הזבח כהודיה ליהוה על ההצלה, נשמע כמו סגירת חוב, בדומה להנהגות בן ישראלים לעייל. אם זה הסיבה היחידה, היה מתאים שהתורה תכתוב "לרצוני תזבחו", האומר תביאו לי זבח, ותסגרו "חוב" הצלתכם. אמירת יהוה "לרצונכם תזבחו", מעלה ספק בהיות הזבח סוג של סגירת חוב, ומעבירה את תשומת הלב מהמציל יהוה, לניצולים בני האדם. מיקוד תשומת הלב באדם הניצול, מבקש לברר מה כוונתה החיובית של ההצלה עבור האדם הניצול. במילים אחרות, במה מועילה הצלת האדם לעצמו ולעולם. דוגמא נראה בסיפור הצלתו של הנביא יונה. פעמים יונה הנביא ניצל, פעם מטביעה, ופעם ממעי הדגה. הכוונה החיובית המתועדת להצלת יונה הנביא, היא להציל. יונה ניצל, כדי להציל, להציל את אנשי נינווה. אנחנו שניצלנו, במה מועילה הצלתנו, מה כוונתה החיובית של ההצלה בעבורנו, ברור הכוונה ומימושה חשוב ומרכזי, כי בעטיה ניצלנו.
שבוע טוב
