מאת: אילן
תחילת דבר …
בית הכנסת, האחרונים מתקבצים לקריאת פרשת נח, בדרך לבית הכנסת ליוותה אותי מחשבה על הטרגדיה הגדולה שחווה העולם, עם זאת המחשבה משום מה לא העבירה בי צמרמורת או העלתה בי כעס או פחד. יש יאמרו הזמן עשה את שלו, אמנם יש מקום לממד הזמן הרב שעבר, עם זאת טרגדיה בעוצמה והיקפים כאלה שמסופרים כל שנה מחדש, דרכה להפעים לבבות, ומחשבה עליה מאיימת להוציא את האדם משלוותו, לזעזע את סעיפי נשמתו. ובכל זאת תחושתי הייתה נוחה למדי. חשבתי לעצמי בשניות הכניסה לבית בכנסת … ככל הנראה האופן בו מסופר הסיפור, הדרך הלשונית בה התורה נוקטת, מעבירה אלינו סיפור טרגי, בנוחות יחסית, מה פשר בחירה תורתית זאת, ואיך התורה מעבירה סיפור טראגי ברוגע שכזה.
נינוחות אל מול הטרגדיה
אני מתיישב במקומי, ובעל הקורא מתחיל לקרא את הפרשה, והפעם לנוכח מחשבותיי בדרך לבית הכנסת, בקשתי להתרכז בטרגדיה, המחשבה על הטרגדיה אכן בלטה במחשבותיי, אולם באותה העת, גם אינה הפעילה רגשות קשים שהרעידו את רגשותיי. מנקודת מבט של הקליניקה התנכ"ית נפעמתי מעצם התופעה, אני שומע סיפור של השמדה המונית, כיליון "כל בשר", ובכל זאת – חש נוחות. התורה מעבירה אלינו סיפור טרגי, בעוצמה שאין דומה לה, תוך שידור תחושת רוגע ושלווה. סקרנות הציפה אותי, וחיפשתי רמזים נוירולוגים המבארים כיצד התורה משדרת לנו תחושת נוחות נוירולוגית, אל מול ממדי הכאב ומצוקה קשים ועוצמתיים במבול?
תסמיני הנוחות בתקופתנו
קריאת התורה נכנסת למהלך ראשון, וכבר אחרי עליית הכהן, למרות מחשבת הטרגדיה שהכרחתי את עצמי לחשוב, התחברתי לנוחות שמסביבי ונזכרתי… כבר בגן הילדים ובבית הספר היסודי, סיפור המבול מתמקד באופן כמעט מוחלט בפרטים בטכניים של התיבה, באוכלוסייתה, ובעיקר בבעלי החיים שבהּ. אנו מתרכזים ב"ניצולי החי" ו "נבחרי המין האנושי" ופחות בטרגדיה הנוראה של מוות בטביעה, ברעב בקור, באלימות אנושית, או התאבדות של אלפי בני אדם.
במוחנו ובתוכניות מוסדות החינוך, הטרגדיה מושמטת, אנו חווים אירועים אמנותיים יצירתיים בתחום ציור, פיסול ונגרות, ילדים והורים בונים תיבות נח צבעוניות ומתעלמים לגמרי מהטרגדיה העולמית.
תוכנת הפעלה נוירו-תנכ"ית (NLP): כוחו של השם "נח"
העולים לתורה ממשיכים לנוע לתיבה וחזרה, ואני בוהה במילים, מנסה לקלוט את ההשמטה, ולפענח את הדרך בה התורה, כמערכת הפעלה נוירו-תנכ"ית, מפעילה מנגנון הגנה קוגניטיבי מובנה, הממוקד בהישרדות ופתרון, כלי NLP (תכנות לשוני-עצבי) העומדים לרשותי אפשרו לי לנתח את השפעת המבנה הלשוני של הפרשה על תודעת הקורא:
עיגון הנוירולוגי באמצעות חזרת השם נח
בפרשת נח (בראשית ו, ט – יא, לב), השם "נֹחַ" מוזכר 37 פעמים באופן מפורש.
| מונח NLP | פעולת התורה | ההשפעה הנוירולוגית |
| עיגון (Anchoring) | חזרה תכופה של השם "נח" בתחילת הפרשה. | השם "נח" מעוגן במוח באופן מידי ובלעדי למושגים: "איש צדיק תמים", "מצא חן", "גאולה" ו"הצלה". המוח מקשר את הטרגדיה הגדולה לא רק למושג "מבול" (האסון), אלא גם ובמיוחד למושג "נח" (הפתרון). |
| מסגור מחדש (Reframing) | נח הוא הדמות הראשית והיחידה המפורטת. | המיקוד על נח מונע מהקורא היטמעות (Association) בסיפורם של האלפים שמתו. המוח נמנע מעיבוד כאב וטראומה של קורבנות חסרי שם, ומקדיש משאבים להזדהות עם דמות המודל (נח) שהצליח לשרוד. |
שמתי לב שהחזרה הבלתי פוסקת של המילה "נח" משדרת למוח שלי תחושת סדר, שליטה והבטחה בתוך הכאוס. במקום שהמוח יתמקד במרכזי הפחד (האמיגדלה) וישחזר את הטביעה והמוות, הוא מתמקד בשם נח המייצג 'נחמה' ו'מנוחה' כמשמעות שמו "זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו".
מסגור מחדש דרמטי: הצדק מול האובדן
במקום להתמקד בתיאורים חזותיים של זוועה, התורה ממוקדת בפרטים טכניים ופרוצדורליים (מידות התיבה, מי נכנס) ובהצדקה מוסרית "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". התורה מבצעת "מסגור מחדש" יעיל: היא ממירה אירוע של אובדן אינסופי, לאירוע של צדק קוסמי וצורך בתיקון. שינוי המיקוד הזה, הופך את המבול מטראומה אנושית, ללקח מוסרי, דבר המקל על העיבוד הנוירולוגי.
חותם הנוחות: ברית הקשת בענן
השיא של תוכנת ההפעלה הזו מגיע בסוף הסיפור. מיד לאחר הדרמה וההישרדות, התורה מכניסה את העוגן החזק ביותר: ברית האל עם נח ואתנו "קשת בענן".
"וראיתיה לזכור ברית עולם… ולא יהיה עוד המבול לשחת כל בשר" (בראשית ט, טז).
הקשת היא העוגן הוויזואלי המבטיח סגירת מעגל וביטחון. העוגן הזה מפעיל במוח, מרכזי רגיעה ומשלים את הנוסחה הנוירולוגית:
טראומה (מבול) צדק והישרדות (נח/התיבה) הבטחה ונחמה (קשת) נוחות וביטחון.
הבנו ????
בכל פעם שהפרשה נקראת, המוח משלים את המסלול הרגשי הזה, כאשר "נח" והבטחתו הם העיקר, ואילו המוות והכאב נדחקים לשוליים כחלק בלתי נמנע, אך אינו דורש היטמעות רגשית. בכך, התורה "תכנתה" אותנו מחדש, הקהתה את תסמיני הטראומה, והפכה את המבול לסיפור של מחזוריות, צדק, ובמיוחד – נחמה.
בשורות טובות
