בעידן המודרני, שבו התמונה שווה אלף מילים והסטטוס ברשתות החברתיות הופך לנכס, נדמה שגם מראש השנה נשמטה המהות, ונשארה בעיקר הנראות. חז"ל ביקשו לעורר את האדם להתבוננות פנימית ואף לאתחול רוחני, ואילו בימינו, רבים נוטים לראות בחג הזדמנות ליצור תמונת אינסטגרם מושלמת של שולחן חג מרשים ומנות גורמה.
בין "יהי רצון" ל"אני רוצה", התבוננות בכלי ה NLP מחזירה אותנו לתורה, ראש השנה בתורה נקרא יום תרועה, יום בו מתכנסים בני ישראל לשמוע קולות שופר, קולות שנחרטו בתת המודע המשפחתי שלנו במעמד השמעת קולות עשרת הדברות. משמעות ההתכנסות היא זיכרון תרועה ולדידי זיכרון שמיעת עשרת הדברות. אלפי שנים אחרי, חז"ל כוננו את החג סביב טקסים קדומים וסמלים עמוקים, במטרה שהסמלים יהוו כלים להתבוננות אישית, איך אני עכשיו, אל מול מהות הקולות שהושמעו לי אז " אתם ניצבים כולכם .. את אשר ישנו פה עמנו היום ואת אשר איננו פה עמנו היום". כל "יהי רצון" הנאמר על סימני החג הוא הצהרת כוונות שקטה ואישית. הרימון הוא לא רק פרי, כותרתו פתוחה כאפרכסת, סמל להקשבה, קליפתו העוטפת גרגירים מתוקים לדידי היא סמל לספר המשפחתי שלנו ספר התורה, שעוטף אותנו הגרגירים בהוראות הפעלה. התפוח בדבש הוא לא רק מנה מתוקה, אנו אוחזים בפלחי התפוח אוספים דבש, וממתיקים את פינו, לדידי זאת התנהגות סמלית הממחישה את היכולת שלנו לשינוי ממצב למצב. הסמל והמעשה הפיזי, מתחברים לתוכן המעורר טריגר תודעתי פנימי להתבוננות והנעה לשינוי. בעולם של נראות, הדגש עובר מ "יהי רצון" ל "אני רוצה" להיראות "מושלם" "נכון", והדבר מתבטא במאמץ רב להכין את המאכלים הכי טעימים, לסדר את שולחן החג בצורה הכי אסתטית, וללבוש את הבגדים הכי יפים, ביטויים של אסתטיקה חיצונית לעיתים קרובות על חשבון המהות, וכשהיא נותרת לבדה, נראות ללא המהות, היא הופכת למטרה בפני עצמה. הרימון והתפוח בדבש כבר לא משמשים עוגן נוירולוגי להנעה תודעתית והתנהגותית, אלא כ" אביזר צילום/ מנה מתוקה" לנראות ותחושה.
דיאלוג פנימי מול דיאלוג חיצוני, בתפיסת הקליניקה התנכ"ית, ראש השנה הוא זמן מצוין לדיאלוג פנימי. יומיים של הזדמנות לדיאלוג פנימי, להתבוננות כנה, לחשבון נפש. התהליך כולל התבוננות, שהייה ברגש, והטמעת ההחלטות בהתנהגות חיובית. התבוננות מהווה מחשבה, שהייה ברגש מאפשר סליחה ומחילה לעצמי ולאחרים, התנהגות חיובית משחררת אותנו מאשמה ומייצרת מוטיבציה והנעה למטרה האישית שלנו. זהו תהליך אותנטי בתוכנו שאינו זקוק לקהל. כאשר המטרה העיקרית היא נראות, הדיאלוג הפנימי מוחלף בדיאלוג חיצוני, שמדגיש לא את המחשבות שלי על עצמי אלא את השאלה "מה יחשבו עליי", "האם שולחן החג שלי נראה מספיק טוב ביחס לאחרים", האם התמונה שפרסמתי תזכה להרבה ליקים. במקום לעסוק בשינוי מידות והרגלים, אנו עוסקים בתיקון התמונה ושיפור הפילטרים. במקום להתבונן בתוכנו, אנחנו צופים במסך הטלפון בציפייה לפרגון ליקים מאחרים.
לחזור למהות חזרה למהות אין כוונתה לוותר על הנראות, הנראות היא אחד מחמשת החושים הדומיננטיים שלנו, וככזאת היא אינה ניתנת לביטול. היופי של החג חשוב. סוד האיזון טמון בהקניית משמעות אישית לסמלים ולעורר שיח עליהם במהלך החג. שולחן החג יכול להוות עבורנו טריגר חושי לתוכן ולמהות שנחרתה במוח המשפחה העתיקה שלנו בהר סיני. ראש השנה הוא הזדמנות לבחון מחדש את סדרי העדיפויות שלנו, הזדמנות לשינוי מבפנים, גם אם זה לא נראה "מושלם" מבחוץ. המהות של ראש השנה היא לא עד כמה אנחנו נראים טוב, אלא עד כמה אנחנו בוחרים להיות טובים יותר.
חג שמח
