"ואתחנן אל יהוה.. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה.. וצו את יהושוע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם" . אעברה/ ויעבור, יעבור, לשון הנהגה. בקשת משה היא להמשיך ולהנהיג את העם במעבר לארץ. דה עקא, יהוה משנה את אופי ההנהגה, מהנהגה ניסית גלויה, להנהגה טבעית שנשענת על חוקים ומשפטים תוצרת יהוה, כזאת המתהוות אצל יהושוע. משה מספר ששינוי ההנהגה נכפה עליו למרות רצונו. ויתעבר יהוה בי למענכם, אעברה נא/ ויתעבר. משה מבקש להמשיך בהנהגה ניסית ולמרות רצונו מסיים את תפקידו, בקבלת רצון יהוה להנהגה טבעית, הנשענת על חוקי יהוה. יהוה מלמד כי מנהיגות ניסית היא זמנית ואינה אידיאלית, בא"י חוקי יהוה הם בסיסי המנהיגות הטבעית. משה מלמד כי גבולות תקופת המנהיגות מוקצבת ולא ניתנת להחלטת המנהיג ולמרות האכזבה המובנית ברגשותיו של המנהיג, מחויב הוא לקבל את הגזירה, ולאמץ את האמירה, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. משה מלמד כי חוויית המנהיג היא סובייקטיבית ומוגבלת ביכולתה לראות את טובת העם. בספרו, ספר דברים, מלמדנו משה כי הנהגה טבעית הנשענת על יסודות מאזנים של עשות משפט, אהבת חסד, והצנע לכת עם אלוהים, היא הרצויה. משה מלמדנו קל וחומר, אם מנהיגות ניסית כמו שלו מוגבלת ביכולתה לראות את טובת העם, קל וחומר מנהיגות טבעית הנדרשת לחקור תמידית את טובת העם.
שבוע טוב
