ניתוח NLP של הקשר בין "אשת יפת תואר" לסיפור דינה
על פניו, שני סיפורים מקראיים מרוחקים זה מזה – אחד הוא חוק יבש בספר דברים, והשני הוא פרשיית אונס טראגית בספר בראשית. אבל בחינה מעמיקה, דרך הפריזמה של הפרשנות היהודית, חושפת קשר נסתר ועוצמתי, שמלמד אותנו על אחד העקרונות המרכזיים של התורה, ההתמודדות עם היצר האנושי.
מלחמת הנפש ופיתוי יפת התואר
דמיינו חייל שחוזר משדה הקרב. הוא עייף, מותש, מחפש נחמה, והרוח הלוחמנית עוד בו. שם, בתוך השלל, הוא רואה אישה שבויה, "יפת תואר", ונפשו חושקת בה. ניתוח NLP יזהה כאן את הפועל "חשק" (desire), שמעיד על דחף פנימי ורגש עז. התורה לא מתעלמת מהרגע הזה. היא לא אוסרת על התשוקה, אלא מכירה בה כחלק מהמציאות האנושית המורכבת. אבל בדיוק בנקודה הזו, התורה מציבה גבול. היא לא מאפשרת לו לענות אותה או אפילו לקחת אותה מיד לאישה, אלא מכניסה לתמונה תהליך של "ריסון".
על החייל להביא אותה לביתו, והיא מונחה לגלח את שערה ולגזור את ציפורניה. היא ולשבת חודש ימים במעצר בית ובוכה על אביה ועל אימה כל אותו הזמן החייל מנוע מלהתקרב אליה. כל הפעולות האלו לא נועדו להשפיל את האישה השבויה, אלא בעיקר לקרר את היצר הראשוני והמידי של החייל. התורה אומרת לו, בעצם: "עצור. חשבת שזה רק גוף, אבל יש כאן נשמה. אם אתה רוצה אותה באמת, עליך לעבור תהליך שינוי בעצמך, מן רצח האובייקט והולדתו כסובייקט אנושי".
דינה ושכם: הלקח שלא נלמד בזמן
כדי להבין עד כמה עמוק המסר הזה, עלינו לחזור אחורה, אל סיפורה של דינה, בתו של יעקב. דינה יוצאת לטייל בשכם, וכאשר היא נתקלת בנסיך המקומי, שכם בן חמור, הוא רואה אותה, מתמלא "חשק" ו"ויקח אותה וישכב אותה ויענה".
מנקודת מבט NLP, הקשר הדרמטי בין שני הטקסטים הוא סמנטי ופרגמטי. השימוש באותו פועל "חשק" בשני הסיפורים, יוצר הקבלה ברורה. בסיפור של שכם, הדחף היצרי אינו מרוסן, הוא מביא לניצול, והתוצאה היא טרגדיה. בני יעקב מגיבים בזעם, "הכזונה יעשה את אחותנו". הם רואים במעשה פגיעה אנושה בכבודה, וסירבו בתוקף להצעת הנישואים של שכם, למרות שהיא נראתה לכאורה מציאה. הם הבינו שנישואים שמקורם באלימות לא יכולים להוות בסיס לקשר אמיתי.
מבחינה פרגמטית, סיפור דינה הוא נרטיב אזהרה, או במובנים של NLP- Case Study לפנינו "מחקר מקרה", שממחיש את התוצאות ההרסניות של יצר שאינו מרוסן על ידי חוקים. הדחף הלא מרוסן של שכם גרם לאונס דינה ועינוייה, לשפיכות דמים ולעימות חמור. לפיכך, כשהתורה מציגה מאוחר יותר את חוק "אשת יפת תואר", היא בעצם אומרת: היצר הזה קיים, ראו מה קרה כשהוא פעל ללא חוקים, לכן אנו מספקים לכם מסגרת.
מסר נצחי
ריסון הוא ביטוי של מוסר
סיפור של דינה ובהיעדר הריסון של שכם, מקרה מבחן והוכחה לצורך בחוק "אשת יפת תואר". כאשר בני ישראל קיבלו את החוק בספר דברים, הם כבר ידעו על ההשלכות ההרסניות של יצר פרוע. הם למדו שחוסר שליטה מוביל לאלימות, והיחס לאישה כאובייקט עלול להרוס משפחות וקהילות.
חוק "אשת יפת תואר" אינו חוק אכזרי כפי שניתן לחשוב ממבט ראשון, אלא דווקא חוק מוסרי ביותר. הוא מנחה את האדם כיצד לנהל את הדחפים החזקים ביותר שלו, גם במצבים הקשים ביותר. הוא הופך את פעולת ה"לקיחה" הפשוטה לתהליך אנושי מורכב, של הכרה באדם שמאחורי המראה. החוק מראה שהתורה לא מתעלמת מטבע אנושי, אלא מבקשת לרסן אותו דרך הנחית החייל שלמרות חווית שדה הקרב, מחויב לתהליך מוסרי כמענה לתשוקתו, ואותו תהליך מייצר מסגרת מוסרית בסערת רגשות המלחמה ליחסים בן אישיים.
סוף !!!
